Dans Des mots qui restent, six personnes évoquent le souvenir des langues qui ont bercé leur enfance, des parlers judéo-espagnols ou judéo-arabes, et le judéo-persan.
Très différentes les unes des autres, ces langues ont toutes une composante hébraïque, et surtout un trait commun : elles ont été écrites en lettres hébraïques. Lettres qui, au fil du temps, ont peu à peu perdu leur usage et leur force.
Aujourd’hui, ces langues elles-mêmes sont en train de s’éteindre. Mais la résonance des mots, les mélodies, les rythmes, les accents, ont laissé des traces qui continuent à œuvrer chez celles et ceux qui, enfants, les ont entendues.
In Words That Remain, six people recall the languages that cradled their childhoods: Judeo-Spanish or Judeo Arabic, or Judeo-Persian. These languages, while quite different from one another, have a common Hebrew component, and—especially—a common feature: all of them are written in Hebrew letters. These letters have, with the passage of time, lost their use and their force. Today, the languages themselves are becoming extinct. The resonance of their words, however, of melodies, rhythms, and accents, have left traces that still work on in those who heard them as children.
ששה אנשים נזכרים בשפות שליוו את ילדותם: מגוון ניבים של ערבית-יהודית, ספרדית-יהודית, פרסית-יהודית. שפות אלו שונות אחת מהשנייה אך בכל אחת קיים מרכיב עברי-ארמי, ונוסף לכך, לכולן מאפיין משותף: הן נכתבו באותיות עבריות.
האות העברית נושאת בתוכה את זכרון השפות הללו, את צורות החיים והרעיונות שהן נשאו.
בעת החדשה האותיות הוחלפו בהדרגה באותיות אחרות. וכיום השפות הללו עצמן הולכות ונעלמות.
חלק מהמשתתפים בסרט כבר לא דוברים את השפות הללו, אך הדי המילים, הניגונים, המקצבים והמבטאים, נחקקו בזכרונם וממשיכים לפעול ולאפשר ליצירות חדשות הנכתבות בשפות אחרות לבוא אל העולם.