Dans son film SIGNER, Nurith Aviv s’aventure dans un champ
peu connu, celui des langues des signes. Ces langues sont diverses, chacune a
sa grammaire, sa syntaxe, complexe et riche.
Trois générations de protagonistes, sourds et entendants, mais aussi les
chercheuses du Laboratoire de Recherche de Langue des Signes de l’université
de Haïfa, s’expriment sur des langues qui ont émergé en Israël au siècle
dernier, rejoignant les questions chères à Nurith Aviv de la langue maternelle,
la traduction, la transmission.
Une invitation à élargir notre perception des langues humaines.
In her documentary film, SIGNING, Nurith Aviv ventures into the relatively
uncharted territory of sign languages. These languages are numerous and diverse,
each with its own grammar and syntax, its unique richness and complexity.
Three generations of protagonists, both deaf and hearing, as well as researchers
from The Sign Language Research Laboratory at the The University of Haifa,
talk about the sign languages that have evolved in Israel within the past 100 years.
In this new work, Nurith Aviv continues to explore issues close to her heart:
a mother tongue, translation, and intergenerational transmission.
In doing so, she invites us to broaden our perception of human languages.
בסרט לְסַמֵּן, פותחת נורית אביב צוהר לתחום הלא מוכר של שפות הסימנים. ישנן שפות רבות ושונות כאלה, ולכל אחת דקדוק ותחביר משלה, מורכבות ועושר ייחודיים.
שלושה דורות של משתתפים, חירשים ושומעים, ולצידם חוקרות המעבדה לחקר שפת הסימנים באוניברסיטת חיפה, מספרים בדרכם על שפות הסימנים שצמחו בישראל בתחילת המאה העשרים.
בכך ממשיכה נורית אביב את הדיון בסוגיות היקרות לליבה, אלה של שפת האם, של התרגום ושל ההעברה הבין-דורית.
זוהי הזמנה להרחיב את תפיסתנו באשר ללשונות האנושיות.