זה סרט מאד מעניין ומרגש. הוא קטן וספציפי ולא מנסה להכיל את כל התופעה או למפות אותה וזה מצויין.
יש משהו במבט שלך, האנליטי, שמתעסק בתופעה ולכאורה לא מתעניין בדרמות האישיות שדווקא הופך אותן למאד מרגשות. את מסתכלת על השפה אבל תוך כדי נחשף צורך אנושי כל כך בסיסי לתקשר - הילדים עם ההורים שלהם, המתרגם עם סבתא שלו, הפלסטינית בברלין עם בן הזוג שלה.  השפה לא מובנת מאליה ואין רצון לרכוש שפה אלא רצון חזק לתקשר עם אדם קרוב. ה two shot כל כך יפים. ההקשבה, כמו שאמרת על השוטים אצלי, היא כל כך מעניינת במיוחד כששתי הדמויות ביחד בפריים.
  גם הסוף, עם קבוצת התיאטרון, שבהתחלה לא הבנתי מה מעניין בזה, נהיה עוצמתי מאד בשוטים האחרונים, בקלוז אפים של השחקנים בפעולה - שפת הסימנים הופכת שם לשפה אוניברסלית כי התנועות כל כך עוצמתיות. נהיית שם שפה שמעבר לסימנים המוסכמים, הם מדברים גם אליי.
  יש שם כמה דמויות שחשבתי שלעולם אף אחד לא היה מקשיב להן. הזקנות בכפר קאסם - הסיפור עם החוט שקשרו לילד לרגל בלילה כדי לדעת אם הוא בוכה - זה סיפור מדהים.  השימוש בטלפונים מעולה ומוסיף לסרט הרבה מאד. ההבנה שהשפה שלהם השתנתה לגמרי בזכות הטכנולוגיות האלה מבלי שאת מנסה לכתוב על זה תזה אלא משתמשת בזה כמרכיב קולנועי.
  נהדר, תודה

C'est un film très intéressant et émouvant. Il est court, particulier et n’essaye pas d’inclure tout le phénomène ou de le cartographier. C'est très bien. 
Il y a quelque chose dans ton regard analytique qui traite le phénomène sans se focaliser au premier abord sur les drames personnels, ce qui justement les rendent émouvants. Tu observes la langue et ainsi se dévoile le besoin humain de communiquer - les enfants avec leurs parents, le traducteur avec sa grand-mère, la Palestinienne à Berlin avec son époux.
La langue ne va pas de soi et il n'y a pas forcément un désir d‘en acquérir une mais un désir intense de communiquer avec des personnes proches. Les scènes de dialogue sont très belles. Filmer l’écoute comme tu m’as dit à propos de mes propres plans est particulièrement intéressant quand deux protagonistes sont ensemble dans le même plan. 
La fin, aussi, avec le groupe de théâtre, dont je n’avais pas compris l’intérêt au début s'avère extrêmement puissante dans les derniers gros plans avec les acteurs en action. Le langage des signes devient un langage universel par la puissance des mouvements. Cela devient une langue au-delà des signes convenus qui me parlent. Il y a des personnages dont je pensais qu’ils n'intéresseraient personne comme la vieille femmes de Kfar Qasem - l'histoire avec le fil qu'elle a attaché à la jambe d'un enfant la nuit pour savoir s'il pleurait est une histoire incroyable. 
Les plans avec les téléphones sont pertinents et donnent une dimension particulière au film. On comprend que la pratique de la langue a complètement changé grâce à ces technologies. Tu arrives à le montrer sans en faire une thèse mais en l'utilisant comme une composante cinématographique.
Super, merci